יצירת נוגדנים כתוצאה ממפגש עם דם זר, אצל האם המפתחת נוגדנים כנגד אנטיגן זר המצוי בכדוריות הדם של העובר, זה נקרא אלואימוניזציה אימהית.
מצב שבו סוג הדם של האם שונה משל האב, ועלול לגרום ליצירת נוגדנים נגד דם העובר, על ידי מפגש של דם האם עם דם האב.
מצב שבו נוגדנים אימהיים חוצים את השליה ותוקפים כדוריות דם אדומות של העובר, מה שעלול לגרום לאנמיה עוברית, הידרופס ואף סיכון חיים.
נוגדנים הם חלבונים שנמצאים בפלזמת הדם, הנקשרים לאנטיגנים זרים על מנת להרוס תאים שיש להם את האנטיגנים הזרים, בהריון הנוגדנים המשמעותיים הם למשל Anti-D Anti-C anti-k ועוד.
אנטיגנים הם סמני שטח חלבוניים הממוקמים על פני כדוריות דם אדומות. המונח אנטיגן מגיע מיצירת נוגדנים-נגד גן, לכל אדם יש אנטיגנים על כדוריות הדם האדומות שלו.
האנטיגן המוכר ביותר. אם האם Rh שלילי והעובר Rh חיובי – קיים סיכון ליצירת נוגדנים anti D.
אנטיגן משמעותי נוסף. נוגדני anti K עלולים לגרום לאנמיה קשה גם ברמות טיטר נמוכות יחסית.
אנטיגנים נוספים בקבוצת Rh – C. c. E. e.
חלקם עשויים להיות סיכון בהריונות בדרגות חומרה משתנות.
בדיקה דם מעבדתית לאיתור נוגדנים הנמצאים חופשי בפלזמת הדם, בדיקה זו מתבצעת בהריון לאיתור נוגדנים לא סדירים.
מדידת כמות הנוגדנים בדם של האם, לפי כמות הנוגדנים תלוי בסוגי הנוגדנים, ניתן להחליט על המשך המעקב.
בדיקה זו מחפשת את האנטיגנים הספציפיים על גבי כדוריות הדם האדומות, בדיקה מביאה תוצאות ההתאמה אם האב הוא + או -, וכן אם הוא הומוזיגוט או הטרוזיגוטי לדוגמה, פנוטיפ האנטיגן עשוי להראות C+ c- כך נראית תוצאה של הטרוזיגוט שהוא נושא שני אנטיגנים שונים.
שני עותקים של אותו גן. אם האב הומוזיגוטי לאנטיגן, יש סיכוי של 100% שהעובר יירש את האנטיגן. כל אדם נושא שני עותקים מכל גן בגופו.
עותק אחד של גן אחד ועותק אחד של גן אחר. אם האב הוא הטרוזיגוטי, יש סיכוי של 50% שהעובר יירש את האנטיגן.
אם האב אינו נושא של האנטיגן. אין סיכוי שהעובר ירש אנטיגן חיובי, וכך אין סיכון לאנמיה.
DNA עוברי חופשי בדם האם, מאפשר בדיקה לא פולשנית של אנטיגנים עובריים, בדיקה זו נלקחת מבחנה של דם מהאם, ונשלחת למעבדות מיוחדות, לבדיקת אנטיגן העובר. בדיקה זו ניתן לבצע גם בארץ והיא נשלחת למעבדות בארה"ב לקבלת תוצאות.
הליך בו מחדירים מחט דרך הבטן לתוך הרחם כדי לשאוב חלק ממי השפיר, ניתן לבדוק את מי השפיר למגוון מידע בריאותי על העובר, לדוגמא את סוג האנטיגן של העובר. בדיקת מי שפיר היא פולשנית ולכן מעדיפים להשתמש באפשרויות בדיקה לא פולשניות במקום זאת, כגון בדיקת cffDNA וסריקות דופלר MCA.
בדיקת אולטרסאונד דופלר למעקב של מהירות זרימת הדם בעורק המוחי האמצעי של העובר (MCA), מהירות זרימה מוגברת עשויה להעיד על אנמיה.
זוהי המדידה המתקבלת מאולטרסאונד דופלר MCA זוהי המהירות המקסימלי שבה הדם נע דרך עורק המוח האמצעי. דם אנמי זורם מהר יותר מדם לא אנמי. ה-PSV משמש לחישוב ערך הכפולות של MoM כדי לבדוק אנמיה.
יחס למדד PSV בחישוב ממוצע לגיל ההריון, כשהערך הוא 1.3 (פי 1.3 מהנורמה) זה מצביע על התפתחות אנמיה קלה. כשהמספרים 1.5 MoM ומעלה, זה מעיד על אנמיה בינונית – חמורה.
המטוקריט היא בדיקת דם המודדת את אחוז נפח הדם המלא המורכב מתאי דם אדומים ומשמשת כאינדיקטור לאנמיה.
המוגלובין הוא חלבון בתאי דם אדומים הנושא חמצן. בדיקת דם יכולה לקבוע כמה המוגלובין יש בדם ומשמשת כאינדיקטור לאנמיה
כמות לא מספקת של תאי דם אדומים. אנמיה מוערכת בדרך כלל על ידי בדיקת רמות ההמוגלובין או ההמטוקריט של המטופל.
אנמיה המוליטית היא סוג ספציפי של אנמיה עקב מחסור בתאי דם אדומים. במהלך ההריון, אמהות שיש להן נוגדנים עשויות ללדת תינוקות המפתחים אנמיה המוליטית, המכונה מחלת המוליטית של העובר והילוד (HDFN).
הידרופס עוברי, המכונה גם הידרופס פטליס, הוא מצב בו כמויות גדולות של נוזלים מצטברות ברקמות ובאיברים של התינוק, וגורמות לנפיחות נרחבת (בצקת). זהו סימן למחלה המוליטית חמורה של העובר והילוד, ושיעורי ההישרדות יורדים עם התפתחות הידרופס.
ניתן לראות באולטרסאונד הצטברות נוזלים כללית בגוף העובר, תופעה זו נוצרת כתוצאה מאנמיה קשה ואי־ספיקת לב.
כאשר נוזלים מצטברים בחלל הצפק. זה נראה באולטרסאונד או לאחר הלידה כנפיחות בבטן ויכול להיות סימן לאנמיה חמורה.
הליך מציל חיים לספק מנת דם שלילי לנוגדנים, שבו מחט מוחדרת דרך הרחם עד לחבל הטבור או הכבד של העובר, תחת הנחיית אולטרסאונד, לספק מנת דם לעובר לטיפול באנמיה.
עירוי תוך רחמי לחלל הבטן של העובר, טיפול זה משמש לתינוקות הסובלים מאנמיה בהריון מוקדם מאוד, כאשר וריד הטבור או הכבד קטנים יותר וקשים יותר לגישה.
עירוי של אימונוגלובולינים מרוכזים, המיוצר על ידי מיצוי האימונוגלובולינים מפלזמה של כ-1,000 תורמים. ההערכה היא שהוא מפחית את תגובת הנוגדנים של האם ומעכב התפתחות אנמיה עוברית. ניתן לתת אותו גם לאחר הלידה לילודים לטיפול צהבת חריפה.
מעקב שגרתי שבו שני רצועות מונחות על בטן האם כדי לנטר צירים, תנועות עובר וקצב לב עובר. בדיקה זו מתחילה בדרך כלל בשבוע 28 להריון ומתבצעת לפני ואחרי עירוי לוודא אי התפתחות צירים.
זוהי בדיקת דם במעבדה הבודקת את רמות מגוון תאי הדם וכוללת המוגלובין, המטוקריט, ספירת נויטרופילים, ספירת רטיקולוציטים ועוד.
בדיקה ליילוד לאיתור נוגדנים הצמודים לכדוריות הדם שלו, שחדרו במהלך ההריון והלידה את השליה, ועדיין קיימים בגוף התינוק. בחלק מבתי החולים תוצאה זו נמדדת לפי עוצמת הנוגדנים כשהחלוקה ל3 רמות.
הרס תאי דם. המו- דם, ליזיס – הרס.
תופעת לוואי של בילורבין גבוה. צהבת מתייחסת בדרך כלל להצהבה של העור והעיניים.
החומר שנוצר כאשר תאי דם אדומים מתפרקים. מכיוון שהנוגדנים גורמים לפירוק תאי הדם האדומים של התינוק, רמות הבילירובין יכולות להיות גבוהות אצל תינוקות לאחר הריונות אלו. הטיפול בבילורבין הוא באור כחול, מתן תוך ורידי של IVIG ועירוי דם חלופי.
טיפול באור כחול, פוטותרפיה פועלת על העור כדי להפוך את הבילירובין של התינוק לצורה מסיסה במים, שקל יותר ליילוד להפריש, ובכך מפחיתה את רמת הבילירובין. האור מועבר בדרך כלל באמצעות סדרה אחת או שתיים של נורות פלורסנט מעל מיטת התינוק. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בשמיכת 'בילי' גם מתחת לגב התינוק.
עירוי הניתן למניעת נזק עקב רמות גבוהות של בילירובין בילודים. במהלך עירוי חלופי, דם מהתינוק נלקח ומוחלף 1-2 פעמים. עירוי חלופי ניתן אם פוטותרפיה ומתן תוך ורידי של אימונוגלובולין (IVIG) אינם מורידים את רמות הבילירובין לרמה בטוחה.
אנמיה שאינה קיימת בלידה, אך מתרחשת בין גיל שבועיים ל-12 שבועות. אנמיה מאוחרת עלולה להיות מסוכנת אם לא מטופלת, ולעיתים מרובות מחייבת עירוי נוסף.
בדיקת דם למדידת מספר כדוריות דם אדומות צעירות בדם, משמשת להערכת יכולת הייצור של כדוריות דם חדשות על ידי מח העצם.
מתן חומצה פולית מומלץ לכל תינוק אחרי הריונות אלו, בכדי לזרז את יצור כדוריות הדם.
הורמון המופרש על ידי הכליות ומגביר את קצב ייצור תאי הדם האדומים. חלק מהתינוקות שנולדו לאחר הריונות עם נוגדנים, מקבלים אריתרופויאטין כדי לעורר ייצור תאי דם אדומים, כיום נמנעים מלתת תרופה זו בכדי להרגיל את הגוף לפתח באופן עצמאי.