לב

שאלות ותשובות - הריונות עם נוגדנים

מה הם נוגדנים ואנטיגנים?

לכל אדם יש נוגדנים בדם, נוגדנים אלו שומרים על בריאותכם על ידי איתור וירוסים וחיידקים בגוף ותקיפתם כדי למנוע מכם לחלות. האנטיגנן הוא מרכיב בכדוריות הדם האדומות, המעורר את המערכת החיסונית ליצור נוגדנים נגדו כל שהוא זר.

נוגדנים נוצרים בדרך כלל בעקבות מגע עם גוף זר, חלק מתהליך של מערכת החיסון הוא יצירת נוגדנים כנגד הגוף הזר, כך מערכת החיסון של האם מזהה כדוריות דם שאינן תואמות לה ומייצרת נוגדנים שיתקפו ויפרקו את אותם כדוריות.

היווצרות הנוגדנים אצל האם בדרך כלל נוצרו ממפגש עם דם העובר שירש אנטיגן זר מהאב, מעבר דם מהעובר לאם קורה בלידה, בהפלה, בעירוי דם או בפעולה רפואית פולשנית, לעיתים יכול להתפתח נוגדנים בעקבות קבלת מנת דם שאינה תואמת.

בחלק מהמקרים כן – למשל באמצעות זריקת Anti‑D לנשים עם Rh שלילי, הזריקה ניתנת במהלך ההריון ומייד אחרי הלידה, וכל פעם בו קיים חשש למפגש עם דם העובר ניתנת הזריקה. אך כאשר נוגדנים כבר קיימים – אין דרך 'להעלים' אותם, אלא לנהל את ההריון נכון.

לא. יש נוגדנים שאינם גורמים לפגיעה בעובר, ויש כאלו שמחייבים מעקב הדוק ולעיתים טיפול. לכן חשוב מאוד אבחון מדויק וליווי של רופא מומחה בהריון בסיכון.

בבדיקות דם שגרתיות בתחילת ההריון (סקר נוגדנים). כאשר מתגלה נוגדן – מבצעים בדיקות נוספות (קומבס בלתי ישיר – Coombs Indairect) לזיהוי סוג הנוגדן, רמת הטיטר (כמות וריכוז) והמשמעות הקלינית שלו.

הנוגדן המוכר ביותר הוא Anti‑D (קשור לאי־התאמה בסוג הדם Rh), אך קיימים גם נוגדנים נוספים כגון Anti‑c, Anti‑E, Kell ואחרים – חלקם עלולים להיות משמעותיים מאוד בהריון.

נוגדנים אלו אינם מוגדרים כמסוכנים עבור האם, עיקר ההשפעה שלהם היא בייחס לעובר במהלך ההריון ואחרי הלידה. ההשלכה היחידה ששייכת לאם היא במקרה ואת צריכה לקבל מנת דם, תיידעי את הרופא המטפל שיבדוק את סוג הנוגדנים ויתאים את המנה, בכדי שלא תתפתח המוליזה בשל חוסר התאמה.

הבדיקה הנוספת שניתן לעשות, היא בדיקת דם לאב (פנוטיפ אנטיגן), לבירור האם הוא נושא את האנטיגן המסויים שנוצרו נוגדנים נגדו, ובאותה הבדיקה ניתן לבדוק האם הוא הומוזיגוט – נושא שני גנים זהים, או שהוא הטרוזיגוט – נושא שני גנים שונים. [אמא בעלת סוג דם RH-, במקרה והאב RH+ הומוזיגוט, העובר וודאי יהיה RH+ בשונה מסוג דם האם, במקרה והאב הטרוזיגוט 50% שהעובר יהיה RH- וכך יהיה תואם את סוג דם האם].

הריון עם נוגדנים הוא מצב שבו קיימים נוגדנים בגוף האם כנגד כדוריות הדם של העובר, במהלך ההריון הנוגדנים עלולים לחדור לעובר דרך השליה ולזהות את כדוריות הדם של העובר כגוף זר שאינו מוכר בשל האנטיגן שאינו קיים בדם האם, ולתקוף את הכדוריות של העובר, מצב הנקרא HDFN – מחלה המוליטית של העובר והיילוד.

במידה והנוגדנים תוקפים את כדוריות הדם של העובר, מתפתחת אנמיה עוברית, מה שמצריך טיפול תוך־רחמי למניעת אנמיה חריפה ולנזק לעובר.

לא תמיד. חלק מההריונות דורשים רק מעקב תכוף, וחלקם מחייבים התערבות – הכול בהתאם לסוג הנוגדן, רמת הטיטר, והתגובה של העובר.

אם רמת הטיטר נמוכה המעקב הוא בדיקות דם האם כל תקופה לוודא שרמת הטיטר לא מטפסת, במקרה והטיטר גבוה, המעקב המצוי כיום הוא בדיקות אולטרסאונד דופלר למדידת זרימות הדם במוח העובר – MCA, ולעיתים רחוקות נצרכות בדיקות נוספות לפי הצורך.

עירוי דם תוך רחמי – מתן מנת דם ישירות לעובר, טיפול זה ניתן בהתאם להתפתחות האנמיה. פעולה זו היא פולשנית ומורכבת המתבצעת במרכזים רפואיים מסויימים המתמחים בטיפולים אלו, כשבחסדי שמים שיעורי הצלחה של טיפולים אלו גבוהים מאוד.

IVIG היא תרופה המחלישה את המערכת החיסונית הכללית, מה שגורם לנוגדנים שלא יתקפו את כדוריות הדם של העובר. תרופה זו ניתנת במקרים מסויימים בהם הנוגדנים תוקפים בשבועות מוקדמים וגודל העובר קטן מידי, מה שמקשה את הטיפול על ידי עירוי דם תוך רחמי.

ברוב המקרים ניתן ללדת בצורה בטוחה ורגילה, עם תכנון נכון של הטיפולים, לעיתים יש צורך בהיערכות מיוחדת בעקבות אנמיה.

לאחר הריונות עם נוגדנים, מקדימים את זמן הלידה, בכדי למנוע התפתחות אנמיה בסמוך ללידה כך שהעובר יהיה מספיק חזק לצלוח בבריאות את הלידה. זמן הלידה שנוי תלוי בחוות דעת הרופא המטפל, כשהוא נע בין שבועות 36-39.

הנוגדנים שחדרו את השליה יכולים להישאר בגוף התינוק למשך כמה שבועות, ועלולים לגרום לאנמיה גם אחרי הלידה. וכתוצאה מפירוק הכדוריות לעיתים קרובות מתפתחת צהבת ממש בסמוך ללידה. אלו שני ההשלכות המצויות לאחר הלידה.

בחסדי השם, למעט אנמיה וצהבת שעלולות להתפתח בחודשים הראשונים, כמעט ואין לזה עוד השלכה, כשלאחר תקופה זו שהצהבת ירדה, והתחיל יצור כדוריות הדם, תינוקות אלו בריאים לגמרי.

נוגדנים שנוצרו נשארים בדרך כלל לכל החיים, ולכן כל הריון נוסף על פי דרכי הטבע יהיה בסיכון של התפתחות אנמיה, ומומלץ בתחילת ההריון לקבל חוות דעת של הצוות הרפואי ובניית מעקב מותאם.

בשנים האחרונות מתפתחים מחקרים ותרופות חדשניות שמטרתן להפחית את השפעת הנוגדנים ולמנוע צורך בהתערבויות פולשניות – אך לא כל טיפול זמין לכל מקרה.

תרופת הניפוקלימאב ניתנת בכדי למנוע את מעבר הנוגדנים מהאם לעובר, ודיכוי יצור נוגדנים חדשים, היעילות שלה מוכחת כיום כהצלחה גדולה, כשבארץ לבד מספר נשים קבלו ועברו הריונות יעילים במיוחד, כשלצד זה תופעות הלוואי של התרופה קלות.  

תרופה זו מתבצעת כיום תחת מחקר, ולכן יש כמה קריטריונים מסויימים בכדי לקבל את התרופה.

בעיקר בתקופה שאחרי הלידה, עם התפתחות הצהבת, ואנמיה, מתעוררת השאלה לגבי ברית מילה, מתי מותר וניתן לקיים ברית מילה.    במהלך ההריון המפגש עם ההלכה הוא בייחס לצומות, ובמקרים מורכבים יותר מתעוררים דיונים נוספים.