אם אובחנתם עם נוגדנים במהלך ההריון (אלואימוניזציה), ייתכן שאתן מרגישות מוצפות או לא בטוחות לגבי המשמעות של זה עבורכן ועבור תינוקכן.
עם מעקב נכון וטיפול בזמן, לתינוקות שנולדו אחר הריון הריון עם נוגדנים (HDFN), יש סיכוי מצוין לתוצאה בריאה. עם זאת, מכיוון שתופעה זו של נוגדנים בהריונות היא נדירה ושיטות הטיפול שונות ברחבי העולם, לא כל המשפחות מקבלות את אותה רמת הדרכה וטיפול, מטרתנו היא לשנות זאת, ולתת לכם את הידע והכלים איך לצלוח את המסע.
ידע הוא אחד הכלים החזקים ביותר שיש לכם, כאשר הורים מבינים מהו הריון עם נוגדנים, ויודעים את אפשרויות המעקב ודרכי הטיפול, הם יכולים לעבור את ההריון בצורה יעילה ביותר.
מדריך זה מספק מידע עדכני ומבוסס על ראיות והנחיות ניהול שיעזרו לכם לנווט את ההריון שלכם לאחר האבחנה שאת נושאת נוגדנים, בביטחון ברוגע ובס"ד בהצלחה.
אינכם לבד במסע הזה. אנחנו כאן כדי לתמוך בכם בכל שלב.
עם תקווה ואמונה
משפחת מדם לדם
אלואימוניזציה אימהית – היווצרות נוגדנים, מתרחשת כאשר מערכת החיסון של אישה מייצרת נוגדנים נגד תאי דם אדומים, לאחר שנחשפה לסוג דם זר, נוגדנים אלה יכולים לחצות את השליה במהלך ההריון ולתקוף את תאי הדם האדומים של העובר, מחלה הנקראת מחלת המוליטית של העובר והילוד (HDFN). הרס תאי הדם האדומים של התינוק עלול להוביל לאנמיה עוברית ולסיבוכים אחרים.
אם נמצאה אצלך תוצאה חיובית של נוגדנים נגד תאי דם אדומים, פירוש הדבר שנחשפת לסוג דם שונה משלך, חשיפה זו מתרחשת בדרך כלל במהלך הריון קודם [בלידה, הפלה, דימום או כל טיפול פולשני], או בשעת קבלת מנת דם שאינה תואמת, ללא קשר להריון.
מערכת החיסון שלך פיתחה נוגדנים כנגד אנטיגן אחד או יותר של תאי דם אדומים. לדוגמה, אם יש לך נוגדנים של אנטי D, פירוש הדבר שהדם שלך הוא RH- שאינו נושא את האנטיגן D, ובאחת ההזדמנויות נחשפת לדם RH+ שהוא נושא אנטיגן D, מערכות הדם שלך מזהות את סוג דם זה כזר בשל היותו נושא אנטיגן שאינו מוכר, כך נוצרו נוגדנים. הנוגדנים שלך שנוצרו מכוונים ומשמידים תאי דם אדומים הנושאים את האנטיגן D. כך שאם העובר יורש את האנטיגן D מאביו, הנוגדנים שלך יכולים לחדור את השליה ולהיקשר לתאי הדם האדומים של העובר ולפרק אותם, ולגרום לעובר לאנמיה, ולהפחית את יכולתו לשאת חמצן לאיברים חיוניים.
בחסדי שמים, הריון עם נוגדנים אינו מהווה סיכון ישיר לבריאותך הפיזית במהלך ההריון, אך לעיתים קרובות הוא כרוך בנטל נפשי ורגשי
עם מעקב מדוייק וטיפול נכון, כמעט תמיד ניתן להימנע או לטפל בסיכונים אלה, לא בכל ההריונות בהכרח מתפתחת אנמיה עוברית, ולא כל התינוקות שנולדו לאימהות אלו חווים בעיות אחר הלידה.
למרבה המזל בחסדי שמים, מחלת HDFN היא הפרעה זמנית ואינה אמורה להשאיר השפעות מתמשכות על התינוק אם מטופלים כראוי, תינוקות בדרך כלל מחלימים מ-HDFN עד גיל 12-15 שבועות.
מידע חשוב לאם
במקרה ואת זקוקה לקבלת מנת דם ללא כל קשר להריון, יש לידע את הרופא המטפל בכדי שיתאים את מנת דם התורם לנוגדנים הספציפיים שלך, כדי למנוע תגובת עירוי המוליטית – סיבוך המתרחש כאשר מערכת החיסון שלך תוקפת תאי דם אדומים שאינם תואמים. לדוגמה, אם יש לך נוגדנים נגד K, במידה ותצטרכי לקבל מנת דם, מנת הדם צריכה להיות שלילית לאנטיגן K.
ניתן לאבחן התפתחות נוגדנים – אלואימוניזציה אימהית, באמצעות בדיקת דם פשוטה של האם, הנקראת בדיקת נוגדנים (מבחן קומבס בלתי ישיר – Coombs Indairect).
אבחון הסיכון על ידי בדיקה אצל העובר המתפתח ברחם הוא מעט מסובך יותר, כשהשאלה עוברת מ-האם לתינוק יש נוגדנים? ל-האם התינוק נמצא בסיכון לנוגדנים?
נוגדנים הידועים כגורמים לסיבוכים בהריון:
D, E, C, c (קבוצת דם Rh)
K, k (קבוצת דם Kell)
Jka, Jkb, Jk3 (קבוצת דם Kidd)
M, N, S, s, U, Mia (קבוצת דם MNS)
Fya, Fyb, Fy3 (קבוצת דם Duffy)
קבוצות דם נוספות מהווים מקרים בודדים ברחבי העולם של HDFN
אם נמצאו אצלך נוגדנים לתאי דם אדומים, ניתן לקבוע אם תינוקך נמצא בסיכון, על ידי בדיקת נתונים נוספים:
לוודא שהנוגדן גורם להריון בסיכון
רמת טיטר הנוגדנים שלך
האם תינוקך נמצא בסיכון לרשת את האנטיגן המדובר מאביו
כדי לקבוע האם תינוקך נמצא בסיכון להתפתחות אנמיה, אביו של התינוק צריך לעבור בדיקת דם כדי לבדוק את מצב האנטיגן שלו (בדיקת פנוטיפ אנטיגן), בדיקה זו תראה האם הוא נושא את האנטיגן הספציפי שאליו מכוונים הנוגדנים שלך, ובנוסף תעזור לך להבין את רמת הסבירות שהתינוק שלך ירש את האנטיגן.
בדיקת דם פשוטה זו תראה אם האב הוא:
הומוזיגוט (בעל שני עותקים של האנטיגן הספציפי) = סיכוי של 100% לרשת את האנטיגן והוא בסיכון ל-HDFN.
הטרוזיגוט (בעל עותק אחד של האנטיגן הספציפי) = סיכוי של 50% לרשת את האנטיגן ועשוי להיות בסיכון ל-HDFN.
אנטיגן שלילי (אינו נושא כלל את האנטיגן הספציפי) = סיכוי של 0% לרשת את האנטיגן והוא אינו בסיכון ל-HDFN.
במקרה והאב הטרוזיגוט, ישנן שתי אפשרויות לוודא את סטטוס האנטיגן העוברי. בדיקת מי שפיר או בדיקת DNA עוברי חופשי (cffDNA). בניגוד לבדיקת מי שפיר, בדיקת cffDNA היא בדיקת דם פשוטה מהאם ואינה בדיקה פולשנית ולכן אינה מהווה סיכון לדימום עוברי-אימהי, עלייה בטיטר, דלקת שפיר או אובדן עובר.
הדיוק הכולל של בדיקת cffDNA הוא מעל 99%. לעיתים, תוצאות הבדיקה עשויות לחזור לא מדוייקות, במקרים אלה יהיה צורך לחזור על הבדיקה.
כיום בבתי החולים לרוב לא מבצעים את בדיקות אלו:
בדיקת מי שפיר – בכדי למנוע את הסיכונים הכרוכים בכניסה הפולשנית.
בדיקת cffDNA נבדקת במעבדה מיוחדת בארה"ב, ונלקחת לבדיקה על ידי מרפאות בודדות בארץ.
המעקב כיום הוא על ידי אולטרסאונד MCA.
עובר שלילי לאנטיגן אינו יכול להיות מושפע מהנוגדנים של האם, מה שאומר שתהליך ההריון הוא רגיל, ובדיקות טיטר, סריקות MCA, ולידה מוקדמת אינן שייכות. עובר חיובי לאנטיגן נמצא בסיכון ל-HDFN, הידיעה שהתינוק שלך חיובי לאנטיגן יכולה להרגיש מלחיצה, אך היא יכולה גם לעזור להכין את צוות הטיפול שלך לספק מעקב צמוד וטיפול בזמן, במידת הצורך.
עובר שלילי לאנטיגן אינו יכול להיות מושפע מהנוגדנים של האם, מה שאומר שתהליך ההריון הוא רגיל, ובדיקות טיטר, סריקות MCA, ולידה מוקדמת אינן שייכות. עובר חיובי לאנטיגן נמצא בסיכון ל-HDFN, הידיעה שהתינוק שלך חיובי לאנטיגן יכולה להרגיש מלחיצה, אך היא יכולה גם לעזור להכין את צוות הטיפול שלך לספק מעקב צמוד וטיפול בזמן, במידת הצורך.
אנמיה עוברית מתרחשת כאשר נוגדנים אימהיים הורסים יותר מדי תאי דם אדומים של העובר המתפתח, אימהות עם טיטר גבוה של נוגדנים בדם שלהן נוטות יותר לפתח אנמיה ברחם (אך לא תמיד), זו הסיבה שמודדים טיטר נוגדנים אצל האם, טיטר נוגדנים מראה את כמות הנוגדנים בדם שלך ועוזר לרופא לדעת מתי להתחיל מעקב לזיהוי אנמיה עוברית.
בדיקת טיטר נוגדנים (קומבס בלתי ישיר – Coombs Indairect), מראה את רמת הנוגדנים הקיימים, ולפי רמת הנוגדנים נדע את הסתברות הסיכון לפתח אנמיה עוברית הדורשת התערבות. אם הטיטר מגיע לרמה גבוהה, יש להשתמש בסריקות MCA שבועיות כדי לעקוב אחר התפתחות אנמיה עוברית, סריקות אלו יכולות להתחיל כבר משבוע 15 להריון.
רמת הטיטר המצריכה מעקב אולטרסאונד, בדרך כלל לרוב סוגי הנוגדנים הוא 1.16 לאנטי-K הוא 1.4 אם רמת הטיטר שלך נמוכה מערכים אלו, הטיטר ייבדק כל 4 שבועות עד שבוע 24, ולאחר מכן כל שבועיים עד שבוע 36. לעיתים משבועות מאוחרים מבצעים סריקות MCA. אם הטיטר שלך עבר את הערכים הגבוהים, יש לבצע סריקות MCA מדי שבוע ובדיקות הטיטר אינן נחוצות עוד.
בדיקות דם אלו מתבצעות בכל מעבדה של קופות חולים ומרפאות, ואין צורך בהגעה לבתי חולים, יש לוודא אצל הרופא המטפל שקיבלת את הבדיקה הנכונה בדיקת קומבס בלתי ישיר – Coombs Indairect.
חשוב לדעת. בדיקת טיטר נוגדנים נותנת מידע על רמת הסיכון לעובר, אבל אינם מספרים לנו דבר על העובר, כולל מצב אנטיגן שלו או רמת האנמיה עוברית.
אם טיטר הנוגדנים שלך גבוה או שהיה לך בעבר הריון שהושפע מהנוגדנים גם אם טיטר הנוגדנים כיום נמוך, המעקב הוא כעת אחר התפתחות אנמיה עוברית והטיפול בה במידת הצורך, אנמיה לא מטופלת עלולה להיות מסוכנת עבור העובר, ומעקב מאוחר ולא מומחה עלול להגביר את הסיכון לסיבוכים.
אנמיה עוברית מתגלה באמצעות אולטרסאונד מיוחד הנקרא דופלר Doppler(סריקות MCA), סריקות אלו מודדות את מהירות זרימות הדם דרך עורק המוח האמצעי של התינוק, אם זרימות הדם מהירות מדי, זה יכול להיות אינדיקציה לכך שהתינוק אנמי.
מעקב הזרימות מתבצע לרוב משבוע 18 או מהשבוע בו טיטר הנוגדנים הגיע למספרים גבוהים. במקרים מסויימים בהם קיימת היסטוריה של אנמיה עוברית בשבועות מוקדמים מאוד, או טיטר נוגדנים גבוה בצורה חריגה, קיים חשש להתפתחות אנמיה כבר בשבועות מוקדמים, ומעקב הזרימות יחל משבוע 15/16 והלאה.
הרופא ימדוד את מהירות זרימת הדם (PSV) בעורק המוח האמצעי של התינוק, וחישוב המדדים נקבע לפי מספר ה-PSV בצירוף גיל ההיריון שלך, שניהם יחד מביאים תוצאת ערך MoM שלך, ערך זה הוא לפי מדד כפולות של גיל ההריון.
אם ומדד הזרימות בין 1.3 – 1.49 MoM, המשמעות שלפי חישוב השבועות מהירות הזרימות PSV אינה מגיעה ל- פי שניים מגיל ההריון, בשלב זה ייתכן שקיימת מאנמיה קלה, אך עדיין אין צורך בטיפול, ויש לעקוב מקרוב אחר התינוק.
במקרה והזרימות הם פי שנים ומעלה משבוע ההריון – 1.5 MoM ויותר, לרוב זה מצביע על אנמיה בינונית עד חמורה, ויתחיל תכנון עירוי דם תוך רחמי (IUT) בימים הקרובים.
עירוי דם תוך רחמי (IUT). בעוד שהטיפול של עירוי דם תוך רחמי הוא פולשני ומורכב, בכמה בתי חולים הוא מתבצע בידי מומחים ומנוסים, כך שזהו הליך בטוח ויעיל ביותר, ואחוזי ההצלחה של טיפול זה בסייעתא דשמיא גבוהים מאוד.
לאחר סיום התהליך, תהיי תחת מעקב שבו הצוות הרפואי שלך יבדוק, את תנועות העובר. ומשבוע 28 תהיי תחת מעקב מוניטור למשך כמה שעות לבדוק את דופק העובר והתכווצויות הרחם.
עירויים תוך רחמיים מבוצעים בדרך כלל כל 2-4 שבועות עד לידה, כשהגורם לשהות המרווח, הוא:
בעירויים ראשונים, חלק ניכר מדם העובר הוא סוג דם שלו הנושא את האנטיגן הזר, ולכן קיימים נוגדנים בגוף שתוקפים ומפרקים את הדם, כך שהאנמיה תתפתח מוקדם יותר, כל עירוי נוסף מפחית את כמות דם העובר ותקיפת הנוגדנים יורדת משמעותית.
רמת עליית ההמוגלובין לאחר העירוי, ככל שהמדדים יעלו למספרים גבוהים, התפתחות האנמיה תהיה לאחר זמן ממושך.
איכות מנת הדם, מנת דם טרייה ואיכותית מחזיקה מעמד זמן רב יותר ממנה אחרת, וכך הפירוק שלה יהיה למשך זמן רב יותר.
ישנם שני גישות כיום בקרב הרופאים ובתי החולים, האם נכון לבצע את עירוי המאוחר ביותר עד שבוע 35-36, כשבערך עד 2 שבועות אחרי לידה. או שמומלץ לנסות עד שבוע 37-38, בכדי להשאיר את העובר ברחם כמה שניתן.
תמיד מומלץ לנסות לחשב עם הרופא את העירויים, בכדי להתאים אותם לשבועות ההריון, שהעירוי האחרון יהיה בשבוע המאוחר ביותר, לא בהכרח שהחישוב יהא בפועל, המדד הקובע הוא האנמיה, עדייך שייך לנסות להתאים לחישוב מסויים בכדי להרוויח את זמן שהות העובר ברחם האם.
אם תינוקך נמצא בסיכון להתפתחות אנמיה מוקדמת, יש לך אפשרות טיפול מונעת שיכולה לעכב את הצורך ב-IUT. טיפול זה נקרא IVIG.
הסיכון להתפתחות אנמיה בשבועות מוקדמים הוא, לאחר הריון עם אנמיה מוקדמת, הידרופס או אובדן הריון, במקרים אלו יש לשקול מתן IVIG בכדי לעקב את תקיפת הנוגדנים.
IVIG הוא עירוי שבועי הניתן באיטיות דרך הוריד.
בדרך כלל מתן IVIG מתחיל עד שבוע 12 כדי להיות יעיל ובר השפעה.
עירוי זה ניתן בדרך כלל בבית החולים.
IVIG ניתן במקרים מסויימים אלו כמעכב אנמיה עוברית, אך אינו משמש לטיפול באנמיה עוברית לאחר שהתינוק כבר אנמי.
ייתכן שתרגישי תופעות לוואי כתוצאה משימוש ב-IVIG כגון מיגרנה, בחילה, הקאות, כאבי גוף ועייפות. כדי לסייע בהפחתת תופעות הלוואי, תוכלי לבקש לתת תרופות להקלה על התסמינים, במקביל לבקש מאחות העירוי שלך להפעיל את העירוי באיטיות או להפחית את מינון הכמות. חשוב לשמור על שתייה מספקת לפני ובמהלך העירוי.
הגיע עת סיום המסע, הרגע המרגש והמאושר לחבוק את התינוק שהתמסרת עבורו יום יום במעקבים בטיפולים ברגעים של לחץ ובתפילות, לידה זו יכולה להיות עבורך חוויה טובה ומהנה.
עם הכנה נכונה וידע מוקדם, תצליחי בעזרת השם להגיע ללידה רגועה ובטוחה, וללדת תינוק בריא ושלם.
הריונות עם עירויי דם תוך רחמיים מועד הלידה מתוכננת בערך 2-3 שבועות לאחר העירוי האחרון, בהתבסס על הערכת הרופא המטפל.
כן! למרות שתמיד יהיו לך נוגדנים – גם כשאת לא בהריון, הם לא חייבים להגביל את גודל המשפחה שלך.
התקדמות בשיטות המעקב והטיפול שיפרו מאוד את התוצאות, ומעניקה למשפחות יותר אפשרויות מאי פעם.
המוגלובין/המטוקריט - למעקב אחר האנמיה.
בילירובין - למעקב אחר צהבת.
בדיקת קומבס ישירה - למעקב אחר הנוגדנים שחצו את השליה ונמצאים בגוף התינוק.
בדיקות אלו יסייעו לאשר או לשלול אם תינוקך זקוק לטיפול מיידי לאחר הלידה.
תינוקות עם HDFN נמצאים בסיכון לאנמיה מאוחרת עד 12 שבועות לאחר הלידה. גם אם תינוקכם לא היה אנמי בבית החולים, ייתכן שהוא או היא יזדקקו לעירוי דם מספר שבועות לאחר הלידה, זה נפוץ אף יותר אצל תינוקות שעברו עירוי תוך רחמי (IUT), תינוקכם צריך לעבור בדיקות דם שבועיות לבדוק המוגלובין ו/או המטוקריט למעקב אחר אנמיה. ברגע שהמוגלובין או ההמטוקריט של ילדכם יציבים בהתמדה מעצמם ללא עירוי דם, תינוקכם בטוח ואין חשש להתפתחות אנמיה.
עם מעקב וטיפול נכונים, תינוקות אלו מתאוששים ואינם סובלים מתופעות לוואי מתמשכות.
עיינו בחוברת המעקב שלנו – מדריך להורים לתינוקות לאחר הריון עם נוגדנים, לקבלת מידע נוסף בנוגע לטיפול לאחר הלידה.
אלואימוניזציה – אדם מייצר נוגדנים לאחר שנחשף לסוג דם זר. כאשר זה קורה אצל אישה הרה, זה נקרא אלואימוניזציה אימהית.
נוגדן – חלבונים המיוצרים על ידי מערכת החיסון כדי לזהות ולתקוף חומרים זרים.
אנטיגן – סימנים הנמצאים על פני תאי הדם האדומים אשר קובעים את סוג הדם של האדם. סימנים אלה עוברים בתורשה מההורים לילדים, אנטיגנים עוזרים למערכת החיסון לזהות אילו תאי דם אדומים שייכים לגוף ואילו זרים.
פנוטיפ אנטיגן – בדיקה זו מחפשת את האנטיגנים הספציפיים על תאי הדם האדומים עם תוצאה של +/- או הטרוזיגוטי והומוזיגוטי.
cffDNA – בדיקה לא פולשנית זו משתמשת ב-DNA עוברי שצף במחזור הדם האימהי, כדי לבדוק את מצב האנטיגן של תאי הדם האדומים של העובר נלקחת דגימת דם מהאם.
המטוקריט – האחוז מנפח הדם המלא המורכב מתאי דם אדומים. טווח ההמטוקריט התקין לתינוקות בגילאי 0-6 חודשים, הוא בערך בין 37 – 56, רמות נמוכות מצביעות על אנמיה.
המוגלובין – חלבון בתאי דם אדומים הנושא חמצן. טווח המוגלובין תקין לתינוקות בגילאי 0-6 חודשים, הוא בערך בין 12 – 18 גרם/ד"ל.
בדיקת קומבס בלתי ישירה (Coombs Indairect) – בדיקה זו מחפשת נוגדנים קיימים, שעלולים לתקוף תאי דם זרים, ובבדיקה זו ניתן לדעת רמת טיטר הנוגדנים הקיימים.
בדיקת קומבס ישירה (DAT) – בדיקה זו מחפשת נוגדנים הקשורים לתאי דם אדומים ובדרך כלל מבוצעת על תינוקות.
הטרוזיגוטי – משמעות הדבר היא שלבן זוגו של החולה יש שני אנטיגנים שונים. אם בן זוג הוא הטרוזיגוטי, יש סיכוי של 50% שהעובר יירש את האנטיגן.
הומוזיגוט – משמעות הדבר היא שלבן/בת הזוג של המטופל/ת יש שני עותקים של אותו אנטיגן. אם בן/בת הזוג הומוזיגוט לאנטיגן, יש סיכוי של 100% שהעובר/ת יירש/ת את האנטיגן.
מחלת המוליטית של העובר והילוד (HDFN) – הפרעת דם עוברית/ילודית הנגרמת על ידי אלואימוניזציה אימהית. הנוגדנים של האם חוצים את השליה במהלך ההריון והורסים את תאי הדם האדומים של התינוק.
סריקת MCA – אולטרסאונד מיוחד המודד את מהירות זרימת הדם בעורק המוח האמצעי של העובר. אם הדם זורם מהר מדי, הרופאים יודעים שהתינוק עלול להיות אנמי. ערך של 1.5 MoM מצביע על אנמיה בינונית-חמורה שניתנת לטיפול באמצעות IUT.
אנמיה – כמות לא מספקת של תאי דם אדומים. אנמיה לא מטופלת עלולה לגרום לנזק לאיברים, אי ספיקת לב או מוות.
הידרופס עוברי – מצב בו כמויות גדולות של נוזלים מצטברות ברקמות ובאיברים של התינוק, וגורמות לנפיחות נרחבת (בצקת), זהו סימן לאנמיה עוברית קשה, שיעורי ההישרדות יורדים עם התפתחות הידרופס.
עירוי תוך רחמי (IUT) – הליך מציל חיים המשמש לטיפול באנמיה עוברית. מחט מוחדרת דרך הבטן והרחם אל חבל הטבור או לבטן התינוק כדי לספק דם שלילי לאנטיגן.
אימונוגלובולין תוך ורידי (IVIG) – עירוי שלפי ההערכה הוא מפחית את תגובת הנוגדנים של האם ומעכב אנמיה עוברית.
אנמיה מאוחרת – אנמיה שאינה קיימת בלידה, אך מתרחשת בין גיל שבועיים ל-12 שבועות.
בילירובין – חומר הנוצר כאשר תאי דם אדומים מתפרקים. עודף בילירובין יכול לגרום לצהבת.
תגובת עירוי המוליטית – סיבוך חמור שקורה כאשר חולה עם אלואומגני דם מקבל עירוי של דם תורם שאינו תואם כראוי לנוגדנים שלו. מערכת החיסון של החולה הורסת את הדם התורם.